עירית פתח תקוה נ' טל-סטאר רהיטים בע"מ ואח'

פסק - דין

פתח דבר

מונחת בפני תביעת התובעת נגד נגד הנתבעים, לתשלום חוב ארנונה בסך 76,897 ₪, עבור השנים 2004-2006 (להלן - התקופה הרלוונטית) בגין החזקה בנכס ברחוב נחשון 12, פתח תקווה (להלן - הנכס), אשר שימש כנגריה.

טענות התובעת

התובעת טוענת כי על פי רישומיה, מאז שנת 2002 ובמשך התקופה הרלוונטית נתבעת 1 החזיקה בנכס, בהתאם להודעת בעל הנכס והסכם שכירות, שהוצג בפני התובעת, ואשר אשר צורף כנספח א לתצהירו של עוזיאל משארי, המצהיר מטעם התובעת (להלן - הסכם השכירות). לפיכך, לטענתה של התובעת, נתבעת 1 חייבת על פי דין, לשלם את תשלומי הארנונה בגין הנכס, כמפורט בתדפיסי התובעת, אשר צורפו כנספחים ב ו-ג לתצהירו הנ"ל של מר משארי.

את הטענות האמורות, מפנה התובעת גם כלפי נתבעת 3, כאמור בהודעת הצדדים מיום 21.5.09 ובהתאם להחלטת כב' הרשם רונן שוורץ מיום 25.5.09, בדבר תיקון כתב התביעה בדרך של הוספת הנתבעת 3 כנתבעת נוספת בתיק. זאת לנוכח טענת הנתבע 2, כי המחזיקה בנכס בתקופה הרלוונטית היתה הנתבעת 3.

לטענת התובעת, יש לחייב גם את נתבע 2 בתשלום החוב, בהיותו בעל שליטהבנתבעת 1, ובעל רוב המניות בנתבעת 3, וזאת מכח הוראות מכח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), התשנ"ג-1992 (להלן - חוק ההסדרים), וסעיפים 119א(א) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן - פקודת מס הכנסה).

טענות הנתבע

ביחס לנתבעת 1, טוען הנתבע 2, כי לא היתה מעולם חברה פעילה וכי הגשת התובענה נגדה נעשתה בחוסר תום לב, חרף ידיעת התובעת על כך. לטענתו, נתבעת 1, שהוקמה לאחר שנתבעת 3 נקלעה לקשיים כלכליים, מתוך מטרה להכניס משקיע נוסף, נרשמה אמנם בפנקסי התובעת כמחזיקה בנכס, ברם – בפועל - מעולם לא החלה בפעילותה העסקית, והוא המשיך להפעיל את עסקו באמצעות נתבעת 3 בלבד.

עוד טוען הנתבע, כי התובעת ידעה היטב מי המחזיק בפועל בנכס, הואיל וחשבון הבנק ממנו שולמה הארנונה במהלך השנים, היה של נתבעת 3, ובעבר התובעת אף פעלה נגד נתבעת 3 במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

ביחס לנתבעת 3, הנתבע 2 טוען, כי זו נקלעה לקשיים כלכליים בשנת 2003, הואיל ונאלצה להעתיק את מקום מושבה לכתובת הנכס נשוא התובענה. לטענתו, יחד עם אשתו השקיע מכספו האישי במטרה להמשיך את פעילותה של נתבעת 3, כמתואר בסעיפים 6-12 לתצהירו של הנתבע 2, עד שלבסוף חדלה נתבעת 3 מפעילות ביום 31.12.2005, כאמור בטופס אישור על בקשה לסגירת תיק מע"מ אשר צורף כנספח 19 לתצהירו של הנתבע 2.

הנתבע טוען,כי משך כל השנים ועד לקריסתה של הנתבעת 3, היא שילמה את מלוא חובותיה לתובעת.

בכל הנוגע לחיובו האישי, טוען הנתבע, כי אין מקום לחייבו באופן אישי בגין חובותיה של נתבעת 3, אך ורק בשל היותו בעל שליטה בה, הואיל ובסעיפי חוק ההסדרים ופקודת מס-הכנסה האמורים לעיל, מכוחם הוגשה נגדו התובענה, יש כדי לפגוע בקניינו הפרטי והן עומדות בניגוד להוראות סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

זאת ועוד, התובעת לא עמדתה בחובתה להבאת ראיות בדבר נכסי החברה וגורלם, בבחינת תנאי יסודי להפעלת המנגנון הקבוע בסעיף 119א(א) לפקודת מס-הכנסה. בהקשר זה הנתבע 2 טוען, כי מעולם לא קיבל לידיו חזרה את הכספים שהשקיע בנתבעת 3, גם כספים אשר נגבו מלקוחות בשנת 2005 לא הגיעו אליו כי אם שימשו לתשלום חובותיה של הנתבעת 3, בעוד שהנתבע 2 לא קיבל לרשותו אף נכסמהנתבעת 3, לא בטרם הפסקת פעילותה העיסקית ואף לא לאחרמכן.

עוד מלין הנתבע 2, כי צירופו להליך נעשה בחוסר תום לב, הואיל וביחס אליו קיים השתק פלוגתא הנובע מהחלטת ראש ההוצאה לפועל, כב' הרשמת עדי אייזדורפר, מיום 8.2.07, אשר ניתנה במסגרת הליכי הוצאה לפועל שנקטה התובעת נגד נתבעת 3. בהחלטה זו נקבע, כי אין לראות בדברים, שנרשמו מפיו של הנתבע 2 בדו"ח עיקול, כוונה לערוב אישית לחובה של נתבעת 3. ההחלטה צורפה כנספח 7 לתצהירו שלהנתבע 2.

דיון והכרעה

יצויין, כי ביום 16.6.10, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה, הצדדים יסכמו טענותיהם בכתב ופסק הדין יינתן על סמך המצוי בתיק בית המשפט מבלי שייחקרו עדי הצדדים.

לאחר שקראתי ועיינתי במכלול המסמכים המצויים בתיק ובכלל זה, כתבי הטענות, תצהירי הצדדים על נספחיהם וסיכומיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

הנתבע 2 בתצהירו מודה בקיומו של חוב בגין תשלומי ארנונה (סעיף 35 לתצהיר). בדיון שהתקיים בפני ביום 16.6.10 אמר ב"כ הנתבעים, עו"ד ירון דיין, כי אין הנתבעים חולקים על עצם קיומו של החוב (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 19).